אם עד עכשיו לא הכרתם אף אחד הרבה מעל המחזור שלכם, הרשו לי לזרוק אתכם לראשית ההיסטוריה של התוכנית! אורלי ליבה (לשעבר לוי) היא בוגרת מחזור א' של פסגות, יוצאת היחידה הטכנולוגית בגבעתיים, שהחליטה לחזור לחיי האקדמיה ובגדול: דוקטורט בסטנפורד! היא כבר השלימה את הדוקטורט וחזרה לתעשייה למשרת חוקרת בגוגל. מהבית שלה בעמק הסיליקון - שבו היא מתגוררת עם בן זוגה ושני ילדיהם - היא כיבדה אותנו בקפה וירטואלי וסיפור חיים מטורף לחלוטין.
דבר ראשון שמסקרן אותי, ואולי זו שאלה קצת משונה, אבל מחזור א'! איך שמעת על התוכנית בכלל?
האמת היא שממש חיפשתי תוכנית כזו. כבר בתיכון אהבתי פיסיקה, וידעתי שאני ארצה ללמוד לתואר, אבל שמעתי גם על הרבה עתודאים שלא היו מרוצים מהשיבוץ שלהם. חיפשתי מקום שיוכל להבטיח לי שההעדפות והלימודים שלי ילקחו בחשבון, וככה גיליתי את פסגות. אני חושבת שאם לא הייתה התוכנית הזו, לא הייתי הולכת לעתודה רגילה.
ומה היה המסלול שלך מאז שהצטרפת לתוכנית?
במהלך הלימודים עבדתי ברפאל, וכשהגיע הזמן לשיבוצים הייתי די בטוחה שאני אשאר שם בתחום השירות שלי. היה לי תפקיד ממש מעניין בתחום תכנון הצ'יפים לחימוש חכם, אבל אביתר מתניה - מי שהיה ראש התוכנית בזמני - חשב שזה יהיה עדיף לי להצטרף לאחד מצוותי הפיתוח ב- 81. למדתי המון בתפקיד הראשון במדור מחשבים, אחר כך עברתי לאופטיקה בתפקיד מחקרי ואז הפכתי לראש צוות במדור, אז נראה שהוא ידע מה הוא עושה.
את התואר השני שלי עשיתי בזמן השירות, אבל זו לא הייתה חוויה כיפית לדחוס את שני הדברים ביחד, הרגשתי שאני לא מצליחה להשקיע במחקר ונשארתי עם טעם של עוד. לא כל כך ידעתי מה לעשות עם זה, עד שבאזרחות, חבר לעבודה סיפר לי שהוא התקבל לסטנפורד ועודד גם אותי להתמודד. תמיד רציתי לחקור נושא משמעותי למלחמה בסרטן, אז כשגיליתי את תוכנית BioX בסטנפורד שמשלבת בין תחומי הרפואה וההנדסה פשוט החלטתי ללכת על זה, והתקבלתי במסגרת דוקטורט בהנדסת חשמל. זה לא היה כזה נפוץ, אבל בעלי מצא עבודה שהייתה מוכנה לשלוח אותו לארצות הברית, ולפני ששמנו לב הכל כבר היה סגור ומוכן.
הייתי שם במשך כמה שנים, עד שהבנתי שאני צריכה עוד שינוי כיוון. רציתי לחזור לעיסוק היותר הנדסי ופחות ביולוגי. היות וכבר היינו בעמק הסיליקון התראיינתי והתקבלתי לגוגל, ומאז אני נמצאת כאן באחד הצוותים המחקריים. אז אם יש לכם גוגל פיקסל ויצא לכם להשתמש ב- night sight בפלאפון, היה לי העונג לעזור לכם!
זה מסלול ממש מגוון ומטורף! תוכלי רגע לעשות zoom in ולספר לנו על המחקר שלך בסטנפורד?
בטח! בעיה לא קטנה ברפואה, היא שאנשים הם לא שקופים. מעבר לזה שהעור שלנו בולע את האור הנראה, הגוף שלנו מפזר אורכי גל שונים בצורה שונה, גם אם הוא לא בולע אותם לחלוטין. זה קצת כמו לנסות לשמוע מוסיקה בחדר עם המון הד. ההד משבש את המוסיקה והופך הכל לרעש.
כדי להתגבר על זה, אנחנו משתמשים בתכונה של גלים שנקראת קוהרנטיות: בפשטות, זה אומר עד כמה הגל עמיד בפני הפרשי פאזה ועדיין מסוגל להתאבך עם עצמו. בדוגמה של החדר, צליל עם קוהרנטיות ארוכה יהדהד עם עצמו הרבה ויהפוך לרעש מאוד בקלות, בעוד שצליל עם קוהרנטיות קצרה אפשר לשמוע רק ישירות כשהוא צלול. אבל ברגע שהצליל עם הקוהרנטיות הקצרה מתפזר מהקירות הוא "מתבטל" במקום להרעיש.
בחזרה למעבדה, הקרנו על הגוף אור עם אורך גל ארוך מספיק כדי לחדור פנימה, ועם אורך קוהרנטיות קצר. בגלל אורך הקוהרנטיות הקצר, האור חוזר ללא הפרעות רק אם הוא מוחזר מהרקמה ישירות (כמו מראה) - כך ניתן ליצור תמונה רק של האור המוחזר, בלי שהאור המפוזר ירעיש לנו את התמונה. מי שזה מסקרן אותו יכול לקרוא על OCT, אינטרפרומטריה וקוהרנטיות כדי להבין יותר.
האתגר שלנו היה למצוא bio-marker, מולקולה שאפשר להזריק לגוף בלי לפגוע בו כך שתיצמד לתאים סרטניים ותחזיר קרינה באורך גל ששאר הגוף לא מחזיר, אבל גם לא מפזר יותר מדי. עבד איתי ביו-כימאי שהיה אחראי על ה- bio-marker עצמו, באיזו מולקולה להשתמש כדי שתהיה בטוחה ואיך ניתן לצפות שתתנהג. התפקיד שלי היה לתכנן את הסט-אפ האופטי ולכתוב את האלגוריתם שיזהה איפה הסמן נמצא לפי ספקטרום הפליטה הספציפי של המולקולה הזו, אבל כמובן שיצא לי להתעסק הרבה גם בניסויים עצמם.
בסופו של דבר המולקולה נצמדה לתאים סרטניים, אבל לא כמו שקיווינו.
תאים סרטניים מעודדים צמיחה של כלי דם חדשים בגוף כדי להזין את עצמם. בגלל שהכלים הללו נוצרים בצורה לא סדורה הם לא אטומים ולכן המולקולה שלנו בורחת החוצה ונקווית סביב כלי הדם של הגידול - בניגוד לכלי הדם הבריאים שבהם היא עוברת די חלק - זה עדיין לא מספק תמונה "נקייה" של התוכן המולקולרי של הגידול כי המולקולות פשוט מצטברות בסביבה שלו, אבל זה כן מאפשר לזהות את מיקום הגידול ואת המצב ההתפתחותי שלו. יש גם תרופות נגד סרטן שנועדו למנוע את יצירת כלי הדם הללו, במטרה לייבש את הגידול. שימוש בביו-מרקר הזה יכול לבדוק את האפקטיביות שלהן.
ואז מה? למה עזבת את המחקר הרפואי?
לדבג תוכנה זה יחסית פשוט, גם אם זה לא קל. לדבג מערכת אופטית זה יותר קשה אבל עדיין סביר. כשצריך לדבג ניסוי ביולוגי, כבר יש כל כך הרבה רעש ודברים שמשתבשים, שבשלב מסוים זה נהיה די שוחק. הרגשתי שאני מפתחת הרבה מיומנויות שאני לא באמת מעוניינת בהן כמו טיפול בתאים ומעקב אחרי גידולים סרטניים, והבנתי שזה הזמן להמשיך הלאה לאתגר הבא.
אז עברת לארצות הברית, התחלת דוקטורט בהנדסת חשמל, תוך כדי זה השתתפת במחקר רפואי מולטי-דיסציפלינארי… איך איזנת את כל זה עם הקמת המשפחה?
ההחלטה לעבור לארה"ב הייתה משותפת ולא רק בשביל הדוקטורט. במהלך התואר ראינו שהוא דורש הרבה יותר מהעבודה של בעלי ולכן התגמשנו בחלוקת התפקידים. בעיקרון הציפייה הייתה לחצי חצי אבל אני תמיד הייתי צריכה להיות במעבדה והוא יכל לעבוד מהבית, למשל אם אחד הילדים חולה.
האמת שזה מאוד קשה להסתדר כמשפחה צעירה בחול ללא הגיבוי של המשפחה אבל לא הייתה ברירה וביחד הצלחנו להתמודד עם האתגרים. משהו יחסית נחמד שעוזר לנו זה שאיתי (בעלי) טיפוס של בוקר ואני ינשוף, אז באופן טבעי חילקנו את הימים והלילות.
לפני שנסיים, בתור מחזור א' (כבוד!), מה העצה שלך לשאר חניכי ובוגרי התוכנית?
אני ממליצה לכולם לא לפחד לעשות שינוי ולהיכנס לתחום חדש. זה קשה ומפחיד, כי צריך ללמוד דברים מההתחלה כשמגיעים לעיסוק חדש. אבל זה אף פעם לא באמת מאפס, וזה הופך את החיים להרבה יותר מעניינים.
אני גם מאוד מאמינה בצורך לעודד חינוך טכנולוגי ובמיוחד בקרב אוכלוסיות שמיוצגות פחות בסצנת ההי-טק הישראלית.
מגוון אוכלוסיות שישתתפו בפיתוחים הטכנולוגים ייתרמו ליצירת פתרונות יצירתיים יותר, מגוונים יותר ונגישים ליותר אנשים שונים. חוץ מזה, קריירה טכנולוגית היא מתגמלת יחסית ולכן חינוך טכנולוגי הוא אחד הכלים ליצירת שוויון הזדמנויות אמיתי.
אני מאוד נהנית להתנדב ולשמחתי מזדמן לי גם להתנדב בישראל, למשל העברתי שתי הרצאות לכיתות ו' וח' בבית ספר למצוינות באשקלון. בזכות הזום המרחקים הרבה יותר קצרים, אז אם אני הצלחתי להעביר הרצאה מעמק הסיליקון, עליכם זה ממש קטן.
אם אתם רוצים להיות בקשר עם אורלי, או להתעדכן במחקרים החדשים שלה בגוגל, אתם מוזמנים לבקר בעמוד הלינקדאין שלה!