2025 - מה הפסגה הבאה?

דבר אחד משותף לכל הבוגרים של תוכנית פסגות הוא… ובכן… שהם בוגרי פסגות! 

אבל בכל זאת, ברור לכולנו שהתוכנית משתנה ומתפתחת עם הזמן. אז מה השתנה בזמן האחרון? ולאן התוכנית הולכת?

אנחנו בארגון הבוגרים מאמינים שפסגותניק אמיתי לא מפסיק להיות בוגר פסגות בשחרור. התוכנית היא משהו שנשאר איתך, ורק ראוי שגם אנחנו נישאר מחוברים לתוכנית ונעזור לה לצמוח איפה שאפשר.

אז כדי להישאר עם היד על הדופק, השגנו ראיון עם ראש תחום תלפיות ופסגות רועי שפר ומנהל פגסות הנוכחי דור סלופסקי, כדי לשמוע על איך הם רואים את התוכנית, את הבוגרים, ואת העתיד הקרוב של התחום.

שפר, אתה בתפקיד כבר שנים, אבל עדיין לא ראיינו אותך. תוכל לספר קצת על עצמך למי שלא יצא לו להכיר?

התפקיד שבו אתה מראיין אותי היה בהתחלה ראש תחום תלפיות ופסגות. לימים הוא גדל להיות חטיבה במשרד הביטחון - עבור התוכניות תלפיות, פסגות ונחשון. לפני שלוש שנים הקמנו את תוכנית אודם, ועכשיו אנחנו עובדים על הקמה של תוכנית נוספת.

מבחינתי, מבחינת חזון, אני יכול להגיד שיותר מחצי מהחיים המקצועיים שלי הם סביב תוכניות עילית, אם זה כחניך, אם זה כמפקד, ואם זה מהתפקיד הזה, ואני רואה את זה כשליחות מאוד גדולה, לחנך את דור המנהיגות הביטחונית הטכנולוגית הבאה של מדינת ישראל.

בדיוק על זה באנו לדבר, אבל לפני כן, דור, ספר לנו קצת על ראש המנהלת שלנו.

את המסלול שלי התחלתי ביחידת מיטב, משם עברתי למנט"א כשהוא הוקם ואז הקמתי את מגמת ברושים ביחידת 8200 - המגמה שאחראית לכל נושא הסייבר בעתודה של מדעי המחשב.

במקביל גם תפקדתי כרמ"ד איתור של אחד המרכזים הטכנולוגיים. עשיתי את הדברים האלה במקביל. כמה חודשים לתוך מלחמת חרבות ברזל חנה פנתה אליי, ושאלה אם אני רוצה לבוא לשמוע על פסגות.

אז כששמעתי שהתפקיד של חנה מתפנה אמרתי לעצמי, עתודה זה משהו שאני אעסוק בו הרבה שנים, מה שאני מאוד אוהב. אם אני כבר ממשיך לעסוק בעתודה, זה רק בפסגות.

עכשיו משהכרנו אתכם, אולי שווה שנכיר קצת את עצמנו. איך אתם רואים אותנו הפסגותניקים, בתור המוצר שאתם מייצרים עבור מערכת הביטחון?

שפר:

הפסגותניקים הם מובילים טכנולוגיים במערכת הביטחון. הכי חד וחלק.

הם מגיעים עם שילוב של ידע כללי ויכולות בין אישיות, עם עומק מקצועי ופתרון בעלי טכנולוגיות מורכבות.

הפסגותניקים הם בעיקר מובילים, בעיקר מהאזור המקצועי - ההקשר של הבעיה והנדסה והסתכלות על זה דרך הפרטים הטכניים. 

זה לא מנומס להשוות, אבל זה כן מלמד, אז ניקח את אויביכם/אוהביכם התלפיונים, לדוגמה.

בצורה שבה אני רואה את זה, התלפיונים יותר מסתכלים על זה דרך ההקשר המבצעי והארגוני.

אני חושב שהתלפיונים גדלים מדי וואן בסביבת עומס מאוד גבוהה, ולכן הם כל הזמן עסוקים בחלוקת קשב בין הדחוף לחשוב, איך לא לטבוע בעומס.

לפסגותניקים יש העמקה. יש העמקה אינסופית כמעט, לדעתי.

תלפיונים, הרבה פעמים יזפזפו בין כמה תפקידים, בין כמה עולמות תוכן. עם פסגותניקים, הרבה פעמים הקו המקשר של התפקיד או של עולמות התוכן הם הרבה יותר של עומק מקצועי הולך ונבנה.

יש כאלה שמשפיעים מתוקף היותם מפקדים, מצד הבין אישי. לרוב פסגותניקים, שהם מוקדי ידע והם מפיצים מוקדי ידע בתוך הארגון, האימפקט שלהם הוא מתוקף הדבר הזה. מתוקף ההבנה המקצועית.

חשמל פיזיקה לדוגמה, אני חושב שהוא תואר מעולה, כי הוא גם בסיס אקדמי מאוד חזק, פיזיקה, הוא מדע מטבעו עונה על השאלה של להבין את הטבע.

ואני חושב שהוא דבר מאוד משמעותי, כשאתה מסתכל על בעיות, כשאתה רוצה להבין את המגבלות האמיתיות של מה אפשר לעשות ומה אי אפשר לעשות בעולם, זה הפיזיקה.

ההנדסה זה הסתכלות מאוד פרקטית של לפתור בעיות. ללמוד איך לקחת את הכלים והאפשרויות שהטבע הציב בפנייך ולהרכיב מהן פתרון לבעיה שלך.

לכן אני חושב שהשילוב הזה הוא שילוב מדהים מי שהחליט להתחיל את פסגות עם חשמל-פיזיקה אני חושב שזו החלטה מבריקה, מאוד חכמה ומשמעותית.

עכשיו נעבור לעולם התוכנה. כשילד גדל מול מחשב, זה נראה כאילו הוא יכול לעשות הכל, אבל זה לא המצב.יש מגבלות של חישוביות, בעיות שאי אפשר לפתור בזמן סביר או אי אפשר בכלל. יש מגבלות של הנדסת תוכנה, אתה מפתח מערכת ואחר כך אחרים צריכים לשנות ולהרחיב. יש מגבלות של אלגוריתמיקה, איך מגיעים מקלט לפלט שעונה על הצורך.

תואר בהנדסת תוכנה מכריח אותך ללמוד את כל אלה. מכריח.

יש אנשים שמצפים לעשות תואר תלת שנתי וללמוד בו לתכנת וזהו - לא ככה עושים פסגותניקים.

זו דרך אחת לייצר את המצויינות שאנחנו צריכים. האם זו הדרך הכי טובה?

בפועל השיבוצים כיום הם מאוד מוטי סייבר. זה בגלל הצורך של המערכת הבטחונית והמקומות שהתפקידים האיכותיים נמצאים בהם.

עכשיו, זה לא שאנחנו הולכים לבטל את הסדר, ממש לא. אבל אני חושב שהאיזון בין הדברים צריכים לשקף גם את הצורך שקורה עכשיו בצבא בכלל.

כיום הצורך ב-AI הרבה יותר גדול. ייתכן שהתוכנית תצטרך להשתנות בהתאם. אולי תואר תלת שנתי + תואר שני יביאו למערכת הביטחון בוגרים יותר מותאמים. אתה גם צריך שם רקע מתמטי הרבה יותר חזק. יש שם אירוע משמעותי שדורש עומק, ואני חושב שפסגות תוכנה צריכה להיות שם.

בעבר היו גם  דיבורים על מסלולי פסגות נוספים. גם זה משהו שעוסקים בו?

שפר:

בתוך הדבר הזה, אני חושב שהמוביל צריך להיות הצורך. וכשאני אומר הצורך, אני מתכוון לצורך הצה"לי.

יש הרבה תוכניות שמחזיקות, תשים לב, חמש-שבע שנים. שזה פחות או יותר האנשים שמתפעלים אותן: מישהו משוגע לדבר הקים את התוכנית, החזיק אותה במדינת ישראל ואחרי זה אתה רואה דעיכה. זה קורה בלא מעט תוכניות.

זה מתנהג כמו בעסקים משפחתיים.

דור המקימים בונה את זה, ואז כשהילד מחליף זה מגיע מלהט אחר, זה מגיע מרעב קצת שונה, או לוקח כיוון אחר בכלל. יש תוכניות שהרבה פעמים אם תסתכל על כמות הפותחים וכמות המסיימים ולאן אנשים הגיעו, אז אתה תראה שיש הרבה תוכניות שהיו להן ימי זוהר, ואחרי זה הן קצת דעכו.

אני חושב שזה גם דבר משמעותי לשים לב אליו, שיש היום הרבה מאוד תוכניות באופן כללי, פשוט כי היתה לפני כמה שנים סוג של אינפלציה בכמות התוכניות שנפתחו.

זה קרה בעיקר בגלל צורך מאוד גדול של היחידות.

אנחנו נמצאים במשבר כוח אדם משמעותי, אז יחידות עם יותר יוזמה הלכו והקימו תוכניות אקדמיות. וזה פותר את הבעיה עבורן במובן הצר, אבל לא פותר ואולי אפילו מחריף את הבעיה בצה"ל ככלל.

יש הרבה מאוד תוכניות שהוקמו בפרק זמן יחסית קצר, מתוך מקום של כמה שיש יותר תוכניות, אז זה יביא יותר אנשים.

דה פקטו מה שקורה זה שיושב המלש"ב והוא מבולבל, כי הוא לא יודע להגיד מה ההבדל בין הדברים.

הוא רואה את היחידות ואת התוכניות מתקוטטות עליו, בפניו.

זה לא מוסיף לנו אנשים, זה רק גורע, זה רק מבלבל, והרבה פעמים תוכניות הן סקטוריאליות, זאת אומרת, גוף מסוים הוא זה שמוביל תוכנית, עוד פעם, כי הוא נקט יוזמה וזה מעולה, מצד שני, הניהול הרבה פעמים הוא סקטוריאלי.

וגם השיבוץ בסוף יהיה לאותו גוף ספציפי, שלא כמו פסגות או תלפיות, שאתה יכול להגיע לכל מקום, לא משנה לאן או מה ההתמחות הספציפית שבחרת.

למה זה? זה בגלל שפסגות ותלפיות הן בהגדרה תוכניות מטכ"ליות.

מפא"ת זה גוף מטכ"לי, וכגוף מטכ"לי הוא מסתכל על כל היחידות, על כל הצרכים, על כל הבוגרים, בצורה אובייקטיבית, ולכן הוא גם מציב בצורה כזאת.

והיא גם מאוד קטן יחסית, זאת אומרת מפא"ת מקבלת בוגרים, אבל נתח מאוד קטן מהבוגרים, והיא לא משפיעה על התמונה הכללית.

ולכן, לדעתי, תוכניות עילית חייבות להיות מטכ"ליות, לעומת אותו המצב שיחידה מסוימת באה עם צורך ולכן היא הלכה והקימה תוכנית. זה ראוי להערכה כיוזמה, אבל אני חושב שזאת טעות, כי לאורך זמן זה אומר שמנתבים כוח אדם מאוד טוב לאזור מסוים, ליחידה מסוימת, ובלי להסתכל סקטוריאלית.

אתם אירגון הבוגרים. אתה מראיין פסגותניקים ששירתו במקומות שונים בצה"ל ועושים דברים מגוונים גם באזרחות - ושוב, זה נובע מאותו הכוח של תוכנית מטכ"לית.

סיימתי לדבר על הערכים שמאחורי העניין ועכשיו נתמקד יותר במה ששאלת - עוד תוכניות פסגות.

אני, רועי שפר, בהתחלה התפקיד שלי היה ראש תחום תלפיות ופסגות. לימים הוא התחום גדל להיות חטיבה במשרד הביטחון - וזה בגלל שנוספה תוכנית: נחשון. אבל לא עצרנו כאן. לפני שלוש שנים הקמנו את אודם, ועכשיו אנחנו עובדים על הקמה של תוכנית נוספת.

לשאלה שלך: האם התוכנית הזאת תיקרא פסגות? לא בהכרח. אני חי בטוב עם זה שיש עוד שמות של תוכניות בתחום הזה, ועוד צורות התנהלות מלבד תלפיות ופסגות. תוכנית נחשון כוללת הכשרה במהלך התיכון. תוכנית אודם מתנהלת בפנימיה בקצרין. ביום שבו יווצר מסלול פסגות חדש, הוא יצמח גם מתוך צורך צבאי אמיתי ורחב, וגם המסלול עצמו יתנהל באופן תואם לאחיו.

זו הייתה תשובה יפה, גם אם זה לא הסקופ שקיוויתי אליו. אז מה כן צפוי להשתנות בתוכנית בשנים הקרובות? מה השינויים שלדעתכם צריכים להיכנס?

דור:

בוא נסתכל רגע על כמות החניכים שמתחילים את תוכנית פסגות בשנים האחרונות.

במחזור כ"ד התחלנו עם 60 חניכים. מחזור כ"ה עם 111, כ"ו עם 100 וכ"ז צפוי להיות עם 120 חניכים לפחות.

וזה דורש חשיבה מחודשת לפעמים. לא כל הדברים יכולים להיעשות בדיוק באותה הצורה כשכמות החניכים גדלה פי 2. האם מסע מורשת יכול להישאר באותה המתכונת? עד איזה גודל מחזור זה סביר לצפות מכולם להכיר את כולם?

מבחינתי להתפתח כתוכנית זה לא רק לגדול. לגדול זה חשוב, ותוך כדי כך צריך לשמור על הערך שכל חניך נותן למערכת הביטחון, פלוס לחזק את הגב שהתוכנית נותנת לחניכים.

האם התוכנית מסוגלת לספק לחניכים גב כלכלי יותר משמעותי? אולי לספק להם מעטפת תנאים יותר מקיפה במוסדות הלימוד השונים? איך אנחנו במנהלת מסוגלים להכיר את החניכים בצורה יותר רציפה? האם כל הפסגותניקים מפקדים וכולם מובילים - זה בפועל אנחנו רואים שלא, אבל אולי יותר מהם היו לו היינו מספקים להם יותר כלים לפני החזרה לשירות?

כאן אני חושב שזה חשוב שנגיע להשפעה יותר רציפה על החניכים.

אני אתחיל בלהגיד שאני אוהב את הסדרות, הם מצויינות והן עושות את תפקידן נאמנה. אבל איך אנחנו יכולים לקחת את זה צעד נוסף קדימה? איך אנחנו לוקחים את המופע הבוטיקי והייחודי הזה ומחברים אותו יותר טוב לחוויה הצבאית של החניכים? גורמים לזה להרגיש כמו משהו יותר אורגני בסיפור ההכשרה הצה"לי שלהם?

בתוך כל מה שהזכרתי, למנהלת יש הרבה אפיקים להתקדם בהם במבנה של הסדרות ובמשאבים שאפשר למנף עבור המעטפת של החניכים. אבל הדבר שאנחנו לא יכולים לקנות בכסף ובהוראות מנהלתיות זה מעורבות בוגרים.

אני יודע איך לעשות את התפקיד שלי, ויש לי הרבה ניסיון עם תוכניות מצויינות, אבל אני לא פסגותניק בעברי - ואני גם לא יכול להפוך לכזה!

אז איפה החניכים פוגשים את הבוגרים? כאמור בסדרות. בפסגות X, שזה 6 מפגשים בשנה עם חונך ספציפי (לפעמים גם נדחים או מתבטלים). פוגשים אותם במועדון פסגות, ופוגשים זו מילה גדולה למישהו שאתה רואה מהצד השני של הבמה ומרצה לך, לא משוחח איתך. יש גם חונכים ממחזור אחד מעלייך - אבל כל הידע שלהם מסתכם שנה אחת קדימה, גם להם אין תובנות מהשירות עדיין לאורך הלימודים.

אני חושב שמאוד חשוב לחניכים תהיה דמות בוגר נוכחת, יציבה, איכפתית, שתעזור להם להתפתח אישיותית וערכית לאורך הלימודים שלהם. וזה יוכל להגיע רק מבוגרים שיחליטו שזו המשימה שלהם. התקן עבור אדם כזה קיים, פתוח ומחכה.

הקושי שלנו הוא שאתם הפסגותניקים כל כך מקצועיים, כל כך טכניים, שקשה לנו למצוא את הבוגרים שיבואו לתפקיד של חינוך וחניכה.

יש מודל דומה בתוכניות האחרות שלפיו אתם מאמינים שזה צריך לעבוד, או שזו תפירה לצורך שאתם מזהים בפסגות?

שפר:

בוא אני אספר לך על המסלול האישי שלי.

אני למדתי בתלפיות במחזור י-ז.

למדנו בסמסטרים בכיתות משל עצמנו, וגם נמדדנו יחסית לעצמנו, אז הלימודים היו מאוד אינטנסיביים ומאוד קשים, כל סמסטר 12 שבועות, תקופת בחינות של שבועיים.

המחזור שלי התחלנו 27, סיימנו 18, כלומר הרבה נשר.

אז אמנם התוכנית הייתה בזמנו מאוד שונה, אבל יש דברים שלא משתנים. ספציפית יש גם דברים שמשותפים לשתי התוכניות.

תוכנית מאוד מאוד אינטנסיבית, מאוד תובענית, אבל גם מאוד מטביעה חותם.

אחרי תלפיות הלכתי לשריון, סיימתי אחרי שלוש שנים בתור מ״פ, אחר כך עברתי לעבוד במחלקת אמל״ח, ספציפית ללוות פיתוח לחיל שריון, ובמקביל תפקדתי כ מ"פ מילואים, כלומר הובלתי פלוגת מילואים בשריון למשך שבע שנים.

זכיתי להוביל את מעיל רוח, וזכיתי להוביל את כלנית, שני פרויקטים שזכו שניהם בפרס ביטחון ישראל.

כל זה בתור בוגר, בקבע.

ואחרי השירות הטכנולוגי הנהדר והמרתק הזה חזרתי לתלפיות. פיקדתי על שני מחזורים, שנה ראשונה ואחרי זה שנה שלישית, ואז פיקדתי על התוכנית כולה, אנחנו מדברים על קצין בקבע, כן? ורק אחר כך השתחררתי. ב"אזרחות" עבדתי במשטרה, עשיתי שלושה תפקידי שטח, תפקיד במטה הארצי, וחזרתי לתפקיד שבו אתה מראיין אותי עכשיו.

לכן כשאני מצפה מפסגותניקים להיות מעורבים, אני לא מרגיש שאני אומר את זה בריק. זה בא מתוך הבנה עמוקה שמי שמבין פסגותניקים הכי טוב - זה פסגותניקים.

מי שצריך ללוות, להכיל, ולחנוך לאורך התואר - להוות את החוט המקשר בין הלימודים התיאורטיים באותו רגע ובין התפקיד הממשי והפרקטי אחר כך - זה צריך ואפילו חייב להיות פסגותניק.

עד כאן שיחתנו עם מנהלי התוכנית על התוכניות שלהם לעתיד. בקרוב נפרסם ראיון נוסף שיעזור לנו להבין אתה נושא האחרון הזה: איפה אנחנו הבוגרים מוזמנים לעשות יותר - בשירות, באזרחות ובארגון הבוגרים.