יוגב ועידו ימקדו את החפירות שלכם!


עידו גונן (מימין) ויוגב שיפמן (משמאל), מחזור י״א, הנדסת תוכנה, טכניון

לפני תוכנית מגשימים ובלי יוזמה בית ספרית שתשלח אותם לעתודה, יוגב ועידו היו נחושים להצטרף לפסגות ולפרוץ את תקרת הזכוכית של הפריפריה. זמן קצר אחרי שהכירו זה את זה במחזור י״א והבינו שהם חושבים בצורה דומה הם החליטו שיום אחד יפתחו סטארט-אפ משותף, וכעבור מעל עשור של שיחות, תכנונים וחלומות - הם משנים את עולם המיפוי התת קרקעי. ישבנו איתם במשרדי החברה במרומיה של תל אביב לשמוע על איך מתכננים את האקזיט מא׳ ועד ת׳, ובאילו הפתעות בכל זאת נתקלים בדרך. אתם מוזמנים להצטרף!



יוגב ועידו, בתור הראשונים שמתראיינים בזוג, איך אתם רוצים לספר על המסלול שלכם?


יוגב: מאז שהייתי קטן הייתה לי שאיפה ללמוד בטכניון. בתור ילד מהפריפריה היה ברור לי שזה כרטיס יציאה לעולם הגדול יותר.

הגעתי לתוכנית במחזור י״א, המחזור השלישי של פסגות תוכנה. מן הסתם ששם הכרתי את עידו למרות שבשנה הראשונה בכלל לא גר איתנו במעונות. משם הגעתי לאחד ממרכזי הסייבר האקזוטיים של 81, ובמהלך השירות השלמתי MBA, התקדמתי לתפקיד ראש צוות והשתחררתי אחרי תפקיד רמ״ד.


עידו: מה שיוגב החסיר מהסיפור זה שכבר במהלך התואר היה ברור לנו ששנינו הולכים להקים סטארט-אפ ביחד. היה ברור לנו ששנינו משדרים על אותו גל - אולי כי לשנינו הייתה השאיפה לפרוץ את תקרת הזכוכית של הפריפריה ולעשות משהו גדול באמת - וכבר לאורך התואר היה לנו מפגש אחת לשבוע שבו היינו מדברים על דברים שנעשה ביחד.

אני דחיתי את השירות כדי להשלים את התואר השני שלי לפני הגיוס ואחר כך הצטרפתי לאותו המרכז כמו יוגב, אבל נשארתי יותר קרוב לשטח במספר תפקידי ראש צוות, ואחר כך יועץ לצוותי מחקר ופיתוח של המרכז שלנו.

בזמן השירות שמרנו על קשר ועל פורמט הפגישות השבועיות שלנו. אחרי שהכרנו בצבא את ג׳רמי סוארד צירפנו גם אותו לגרעין הזה, ולימים ייסדנו שלושתנו את הסטארט אפ. בשלב שבו נכנסנו לקבע כבר היה ברור לנו שבראשון לינואר 2021 אנחנו נפגשים באיזה מוסך ומקימים את החברה שלנו - ויהיה מה שיהיה!

אולי שווה לציין שיוגב השתחרר לפני מהצבא, אז ניצלנו את הזמן הזה כדי "לשלוח" אותו לעבוד לתקופה בסטארטאפ אחר כדי שילמד איך דברים מתנהלים. היה ברור לנו שכשניכנס לעולם הזה אנחנו נהיה חסרי מושג לחלוטין, ואמנם יוגב לא הצליח להפוך למומחה עולמי בתקופה קצרה, אבל הוא בפירוש יצר הרבה קשרים, למד הרבה ומלמד אותנו שיעורים מהתקופה הזו עד היום.



ג׳רמי סוארד וגיבורינו - נבחרת מגובשת

אז אתם נפגשים כל שבוע לאורך התואר והשירות, מתכננים את הסטארטאפ שלכם לפרטי פרטים, מתי הגעתם לרעיון של אקסודיגו?


יוגב: יש תהליך מאוד חשוב שאתה עושה כשאתה פותח סטארט אפ, כי זה קשר מחייב אפילו יותר מנישואין. סטארטאפ הוא כמו הילד שלך, אבל הוא כל כך תובעני ותלותי שכל בעיה בקשר ביניכם מסכנת אותו. זה גם משהו שכל פאונדר ועורך דין בתחום הזה יגיד לך.

היתרון של פגישות הללו היו שהצפנו בהן את תפיסות העולם שלנו, הכוונות שלנו ואיך שדמיינו שתתנהל החברה. בן אדם שאתה מנהל איתו אינספור שיחות כאלו ועדיין יש ביניכם קשר והבנה, זה בנאדם שאתה מוכן לקפוץ בשבילו על רימון, וזה חובה כדי לעבוד יחד ולהקים עסק שכזה.


עידו: יוגב צודק. מתוך כל השנים האלה שנפגשנו ביחד, אף אחד מהדברים שנאמרו לא היה רעיון סופר בוננזה שהביא את המכה. אבל זה חזר וביסס את זה שהסטארט אפ הזה היה המטרה שלנו, ואין אופציה אחרת. לא גוגל ולא פייסבוק - שום דבר מזה. זו הכנה מנטאלית שמחשלת אותך לעשות הכל כדי להשיג את זה.


יוגב: זה באמת מה שמכין אותך ללעשות את הקפיצה הכי קשה (מה שעשינו ב01/01/21). כדי שהסטארט-אפ יעוף אתה חייב להיות על זה ב100%. אתה חייב להילחם על זה עם יצר הישרדותי - בלי רשת ביטחון, בלי תוכנית ב׳. רק ככה נשברים מחסומי הבושה שלך, ואתה מוצא את עצמך מנצל את כל היצירתיות שלך, כל הקשרים שלך, ובאמת באמת עושה הכל.


עידו: זה מצב שבו אתה חייב לקפוץ מהמטוס כדי שתוכל לפתוח את המצנח.


יוגב: נחזור רגע לנושא של הרעיון עצמו.

אז בראשון לראשון נפגשנו בגראז׳ של ג׳רמי כמו שהתחייבנו והתחלנו להעלות רעיונות ולדבר עם אנשים. זה משהו שהקורונה מאוד עזרה בו, כי יכולנו להיפגש עם המון אנשים בלי לזוז מהחדר. תחשבו על זה שהיה יום אחד שבו ביקרנו וירטואלית בכל בתי החולים בארץ כדי לסקור רעיון רפואי.

אבל חייבים להבין שזה חודשים על גבי חודשים שבהם אתה רק מקבל סטירות. כל דבר שאתה חושב עליו כבר קיים בעולם. מישהו אחר כבר עושה את זה.


עידו: אז איך הגענו לרעיון הזה בעצם? לג׳רמי היה כבר ניסיון בעיבוד אותות, והציעו לנו לנצל את זה לכיוונים של חיפוש נפט או מינרלים. מתישהו הלכנו לפגוש משקיע מסויים ביאכטה שלו. ישבנו איתו באיזה חדר קטן בתוך היאכטה, שותים מכוסות פלסטיק קטנות, ואחרי שהוא שומע אותנו מדברים על עשרות שימושים למיפוי תת קרקעי ודברים שונים שאפשר לחפש, הוא אמר ״למה שלא תחשבו רחב? אתם כבר עכשיו צוות מנצח, יש לכם את הרעיונות, יש לכם את הידע. אתם על סף לתת פלטפורמה חדשה להסתכל על עולם התת קרקע - לא לתחום אחד, אלא לכמה בבת אחת. הרי השאלות שנשאלות בכל חיפוש הן דומות, עכשיו רק חסר שתזיזו את עצמכם ותרוצו על זה!״

אני חושב ששם נפל לנו האסימון.

התחלנו להסתכל רחב יותר, וראינו שלמרות שלכל לקוח פוטנציאלי שחשבנו עליו יש את הבעיות שלו, אם נצליח להטיל רשת מספיק רחבה נוכל לכסות על כל המגרעות הללו. יש תחומים ששווים הרבה כסף כמו משאבי טבע, אבל בתדירות מאוד נמוכה לעומת תחומים אחרים שהם בדיוק ההיפך - למשל תחום התשתיות שרלוונטי בכל יום ומשפיע ברמה מסויימת על כולמו. יש מקומות שיותר קל לפרוץ אליהם טכנולוגית, ומהם אפשר להתקדם לדברים יותר קשים.


מי מאתנו לא נתקע בפקק בגלל עבודות קבלן? עכשיו תחשבו עליהן נתקעות בגלל צינור שלא היה אמור להיות שם

יוגב: אני חושב שמה שהיה יותר משמעותי זה שהיינו כבר אחרי מספר חודשים שאנחנו בגראז׳ ואנחנו מעלים מול עצמנו רעיון אחרי רעיון ואף אחד מהם לא עובר את הרף. שום דבר לא נראה מספיק טוב ומעניין ואפשרי ואתה באמת נקלע לסוג של ייאוש. מזל שהיינו שם כולנו ביחד כל היום להשגיח זה על זה, אחרת בטוח שכל אחד היה נשאב לפייסבוק ולא יוצא משם.

אז אחרי כל הייאוש הזה אתה גורר את עצמך לעוד פגישה, ופתאום הבנאדם הזה בא עם פרספקטיבה מהצד שאומרת שיש לנו יותר ביד משאנחנו חושבים, אנחנו רק צריכים להרחיב את המיקוד שלנו ולצאת לדרך!

גם פחדנו להתחיל, כן? הרי זה הסטארט אפ הראשון שלנו ולא רצינו להתחיל אותו עם רעיון לא מוצלח. אז אני מודה - היינו צריכים גם מישהו שינער אותנו.


עידו: עוד דבר חשוב שהבנו ואני רוצה להעיר עליו. אני חושב שהרבה פעמים כטכנולוגים אנחנו רואים בעיה, ואנחנו מנסים לפתור אותה בשלושה היקשים. אבל בעולם של התת-קרקע יש לנו בעיה מאוד מורכבת לאף אחד מאתנו אין את היכולת לחשוב על פיתרון כזה בשלושה שלבים.


יוגב: אנחנו כבר לא בעידן האפליקציות שבו כל רעיון שהיית שולף מהמגירה שלך היה הופך לחברה ששווה מליונים. כיום אם אתה יכול לחשוב על בעיה ולהבין איך לפתור אותה, כנראה שמישהו אחר כבר חשב ופתר אותה באמת.


עידו: זה מה שהופך את הסטארטאפ הזה למחקרי היתכנותי. זה מה שנקרא דיפ טק. אתה מגיע לאזור שאתה לא בטוח איך לפתור אותו, ואתה מתחיל להכניס פנימה טכנולוגיה ולצבור יותר ידע ונתונים כדי לפלס את הדרך שלך.

ולמה זה חשוב שהחברה הזו היא דיפ טק? כי שם הכוח שלנו כפסגותניקים!

הצוות הזה שלנו לא היה מצליח כסטארט אפ באוקיינוס אדום שצריך לפצח איזה טריק ביזנסי, הערך המוסף שלנו הוא לא שם.

אנחנו טכנולוגים, והיכולת שלנו היא להיכנס לדומיין חדש, למנף את הידע הקיים שלנו כדי ללמוד אותו, ולחתור חזק לעבר המטרה שהגדרנו. אז למרות שהבעיה היא סופר מורכבת - הרבה יותר קשה מפתירה של שלושה צעדים בראש - הבנו שאנחנו בטוחים שבסוף נצליח לפתור אותה.


אז איך אתם באמת מתמודדים עם הבעיה הזו?

עידו: בוא נתחיל בלדבר על מה קיים היום. נניח שאתה קבלן וצריך לדעת אילו תשתיות יש מתחת לקרקע כדי לבנות בניין. אתה מחפש שרטוט שנקרא as-made, שהוא מעין הצהרה של מי שטמן את התשתית שאומרת איפה מונח כל כבל או צינור. כשאתה רוצה להתחיל לבנות אתה רוצה לאמת את השרטוט הזה, אז אתה מביא מאתר תשתיות שיתחקה אחרי התשתית עם מכשיר ידני: הוא מתחיל בכל מקום שבו יש לך ״עוגן״ אל פני הקרקע, למשל פתח ביוב, ומתחקה בעזרת החיישן אחרי המסלול של התשתית עד העוגן הבא. בסוף התהליך מאתר התשתיות משרטט על הרצפה עם ספריי שמסמן איפה התשתית עוברת. אבל שים לב שהאימות הזה קורה בשטח, ושאתה צריך לעשות תהליך דומה כזה עבור כל תשתית שאתה עשוי להיתקל בה, וכנראה שעבור כל אחת מהן תקבל הפתעות ביחס לשרטוט שעל בסיסו תכננת.


יוגב: וגם שם ההפתעות לא נגמרות, בגדול עולם הבנייה מתחלק לאלו שכבר נכוו מהנושא הזה של התשתיות, ואלו שעדיין לא חוו את זה. אבל כשחפירה באתר בניה פוגעת בקו מתח גבוה, הטרקטור שעושה את זה עלול להינזק קשות. זה גורם להם לעשות הערכת סיכונים מאוד שמרנית לפני תחילת הפרוייקט.


עידו: ולמה זה כזה קשה? דמיין שיש לך קו מתח גבוה שקבור עמוק באדמה - הוא כנראה יתגלה בצורה טובה על ידי גלאי אלקטרו מגנטי, אבל הקרקע בדרך לא תאפשר לך לגלות אותו בעזרת מכ״מ חודר קרקע. לעומת זאת תשתיות שעשויות מפלסטיק אך קרובות יותר לקרקע יהיה לך קל יותר לגלות בצורה המכ״מית. מה שאנחנו מאפשרים לקבלן זה בסריקת רחפן אחת, לקבל מידע על כל התשתיות- ובמיקום המדוייק שלהן. ובפשטות הזו טמון חלק מהגדולה של החברה:

קודם כל, אנחנו נותנים ללקוח מידע מדוייק ואמין כבר בשלב התכנון, במקום לחכות לממפים האנושיים רק כשהטרקטורים מגיעים לאתר הבנייה, ושנית - התוצר שלנו הוא קובץ שכבות תלת מימדי בדיוק סנטימטרי ובפורמט מוכר וסטנדרטי. אז למעשה הקבלן לא צריך להתאים את עצמו אלינו, או להתממשק לשום תוכנה חדשה.


המטרה: למפות את כל התשתיות השונות שמתחת לקרקע, בדיוק מילימטרי, עוד לפני שהטרקטור הראשון מגיע לשטח

אז זה כל הקסם? היתוך מרובה חיישנים? מה קרה לבעיה קשה מדי לפתירה?

עידו: אם זה היה הכל, כבר אמרנו שמישהו היה עושה את זה לפנינו. מאחורי הקלעים רצים עוד מספר רשתות ואלגוריתמי פענוח, שמן הסתם תפקידי כ CTO הוא לשמור עליהם בסוד ולא לספר לך אותם. בגלל שיש לנו מספר מגרשים שכבר בדקו אותנו עליהם ואנחנו יודעים בדיוק אילו תשתיות יש בהן ואיפה, אנחנו גם מסוגלים לשפר את עצמנו בכל גרסא.

הכנסה של עולם פיתוח תוכנה נכון, והשתפרות מפעם לפעם על data set גדול ומתוייג, הוא שיאפשר לנו בעתיד לעבור לעולמות מורכבים יותר כמו המינרלים, הנפט והגז וגם עליהם להשפיע בצורה משמעותית.

עד כמה שאנחנו לא אוהבים להודות בזה, השימוש בנפט ובגז לא יפסיק בזמן הקרוב. בגלל שכיום רק 30% מהקידוחים באמת מביאים תוצאות, התייעלות בתחום הזה תהיה טובה גם למחפשים וגם לסביבה.


אמנם לא מדובר כאן על סוגיות בטחוניות, אבל נשמע שיש כאן הרבה חוסר ודאות, והמון אחריות נופלת על הכתפיים שלכם כמייסדים, ועכשיו זה גם באופן בלעדי כי אין שרשרת פיקוד מעליכם.

יוגב: החלק המלחיץ העיקרי הוא האחריות על האנשים. בעיתון מופיע שגייסנו סכום כסף וזה יפה, אבל בבוקר שאחרי יש כאן 40 איש שאני צריך לדאוג להם למשכורות! זה לא קל! גם ההורים שלי, שרגילים לחיים יותר סטנדרטיים ופתאום רואים שקשה לי בכלל להגיע לבקר אותם, גם הם צריכים להתמודד עם זה.


עידו: נכון מאוד! זה אומר שפתאום אתה כבר לא יכול להגיד שאתה טכנולוג ואתה לא מתעסק בזה. יש לך עובדים, אז צריך לדאוג להם למשכורות! צריך להביא יועץ פנסיוני! צריך למצוא משרדים, לשכור מנקה, ללמוד לקרוא חוזה!

כל דבר כזה הוא לא יכולת על אנושית, אבל בפעם הראשונה שאתה עושה את זה אתה צריך להקדיש לזה קשב, ללא ספק.

הרי למה בסטארטאפיסטים מנוסים משקיעים יותר? כי הם כבר עברו את כל התלאות האלה, קיבלו כאפות על ימין ועל שמאל, ועכשיו כשהם חזרו לעוד סיבוב זה כבר נהיה קל יותר.


ואיך אתם מוצאים את האיזון בין זה ובין החיים הפרטיים שלכם? יש שיטות שעוזרות לכם לעשות את ההפרדה?

עידו: אין איזון בדברים האלה. שאנחנו נגיד לך שכמייסדי סטארט אפ בפעם הראשונה אנחנו לא הולכים לישון עם זה וקמים עם זה? זה שקר!

המשפחה צריכה להבין ולקבל את זה. כדי לתת לנו מרווח נשימה, כשמישהו מאתנו יוצא לחופשה אנחנו מאוד משתדלים להשאיר לפני הטיסה שולחן נקי, ואם משום מה כן צריכים מישהו שבחופש אנחנו ננסה בערך כל דבר אחר לפני שפונים אליו. אבל בסופו של יום אם צריכים העברה בנקאית למשל, וצריך את האישור שלך כמייסד החברה כדי לעשות פעולה על החשבון, אז כן! אתה חייב להיות זמין!


יוגב: במובן הזה להתחיל סטארט אפ זה לא כמו ללכת לעבודה, כי העבודה מתישהו נגמרת ומאפשרת לך לחזור הביתה. כשאתה בסטארט אפ אתה חי את זה כל הזמן, ואתה חייב את הברכה של המשפחה שלך ושל בת הזוג שלך כי גם היא חיה את זה.! ואני בתור מייסד יודע למה אני בלחץ ובמה זה תלוי ולמה אני עושה את זה לעצמי, האנשים שקרובים אלי אישית בסוף מקבלים את הלחץ הזה כמעט בלי יכולת השפעה, ויש בזה משהו הרבה יותר קשה.!

אז הם בסוף חלק מהסטארט אפ ברמה האישית לא פחות מאתנו, ואנחנו גם רוצים לשמור על זה ככה.

זה ככה גם עבור צוות ההקמה שלך והעובדים הראשונים שלך, וחשוב שצוות ההקמה שלך יבין שהוא לא יוכל לקבל את האיזון הזה.

לי אישית אין גשר שלא ניצלתי כדי שהסטארט אפ יצליח, וכל החלטה שלי - איפה אני גר, מה השגרה שלי, מי האנשים סביבי - היא מוכוונת לפי הסטארט אפ.


עידו: בגלל זה גם חשוב לנו להימנע מלהפריע זה לזה בחופשות, כי בגלל שאתה כל כך מחובר לדבר הזה, זה מלכתחילה קשה יותר לקחת חופשה ולהתנתק. זה כמו לעזוב את הילד שלך!

אנחנו מדברים ברמה שבה החופשות של כל אחד מהפאונדרים נכנסות אל תוך הגאנט של החברה, כי זו רמת המוכנות הנדרשת כדי שזה יצא לפועל בצורה מוצלחת.


מה התובנות שנשארו אתכם מתוכנית פסגות ועדיין רלוונטיות לכם כמייסדי חברה?

יוגב: במרכז שהגענו ממנו בצבא ובכללי במקומות שבהם שמים בוגרי פסגות, העיסוק שם הוא לפתור בעיות בלתי פתירות. הרבה מהן גם באמת לא הצלחנו לפתור, כי זה פשוט המצב, אבל אתה מקבל מיינדסט של ללמוד תחום שלם, לנסות להיכנס לבעיה - שבסופו של דבר היא ענקית! - ואולי תצליח לפתור אותה בסוף, אולי מי שיבוא אחרייך, ואולי בכלל לא. אז מן הסתם אתה לומד המון דיסציפלינות ואוסף הרבה שותפים בדרך.

אז בסוף זה נהיה פחות מפחיד, כי אתה מאמן את השריר הזה של להיכנס לעולם הבעיה, גם אם בצורה שטחית, ולהבין את הכאב של הבנאדם כדי להכניס לשם טכנולוגיה.

כשהיינו בסבב הגיוסים לחברה המשקיעים שאלו אותנו מי אנחנו חושבים שאנחנו, שנפתור בעיות של קבלנים ומחפשי נפט. אבל אם אנחנו לא נפתור אותן אז מי?! האנשים האלו היו תקועים עם הבעיות עד עכשיו, והם לא טכנולוגים. הם לא יכניסו את הטכנולוגיה לשם בכוחות עצמם. אז אנחנו נבוא ונלמד ונקשיב להם, נציע רעיונות הזויים ונועזים - וחלקם ללא ספק מטופשים - וביחד איתם נצליח לפרוץ את זה.


עידו: אני חושב שזה בדיוק הכוח של פסגותניק. זה בנאדם שמתחיל בתחום מסויים - בתוכנה למשל - ואולי הוא מתעסק בסייבר. אבל הוא יכול להתעסק גם במכאניקה, ובחשמל, וביולוגיה, והוא ממשיך לעבור בין דומיינים בלי לפחד. לדעתי זה אחד מכוחות העל של התוכנית והייתי רוצה לראות פסגותניקים שעושים יותר מעברים. אם אתה לומד כל הזמן זה מן הסתם מאוד שונה מלהיות המומחה הכי מחודד שרק באים לשאול אותו שאלות. להיפך, אתה מוצא את עצמך מקבל סטירות על ימין ועל שמאל. אבל זה יופי בפני עצמו, ואני כבר עכשיו חושב שיש עוד הרבה עולמות תוכן שמעניינים אותי שם בחוץ, כמו פיננסים ומשפטים, ואולי יום אחד אני אגיע גם אליהם.


מה המסר שלכם לדורות הבאים?

עידו: תשמע, בבתחלה כשאתה יושב מול קרן הון סיכון ומנסה לגייס, השאלה הראשונה ששואלים אותך זה כמה זמן אתם מכירים ואיך אתם מכירים. כי אתה באמת לא תפתח סטארטאפ עם מישהו שפגשת באינטרנט, נכון? אז אני חושב שהחברות שלי ושל יוגב היא דוגמה טובה לזה, שהאנשים שאתכם בתואר הם אנשים שתעשו איתם כברת דרך מאוד רצינית. אם יש לכם אופי יזמי אז תתחילו להבין מי האנשים שסביבכם, מי נמצאים אתכם באותו ראש, ועם מי תרצו יום אחד לקפוץ למים.

כשאני מסתכל על זה במבט לאחור אז אני חושב שיש לי המון מזל שהכרנו ועברנו לגור ביחד.


יוגב: אני חושב שאחת הבעיות של התוכנית, בגלל שהיא תוכנית אקדמית אז המיקוד שלה מאוד כבד על מצויינות אישית, וזה כוח שממקד אותך מאוד אבל מונע ממך להסתכל סביבך ועל השותפים שלך והקשרים שלך איתם. הדבר הזה מתבדה בצבא בסופו של דבר כשאתה לומד שאתה לא מסוגל לעשות את הכל לבד, אבל כאן יש לכם את ההזדמנות להכיר מראש את הבנאדם שתצטרך בעוד 5 חמש או 15חמש עשרה שנה.

אלה גם מעגלים שחשוב לתחזק אותם, ולדעתי תוכנית פסגות הבינה מאוחר מדי עד כמה זה חשוב ועד כמה ארגון הבוגרים נחוץ בהיבט הזה. מן הסתם כתוכנית יש לנו תחומי ידע יותר מגוונים מכל אחת מהיחידות, אז אתה נמצא במרחק של קפיצה אחת למומחה בכל נושא שאתה יכול לדמיין. עבורנו בחברה כל קשר כזה שנאבד זה משהו שאנחנו חייבים להתייחס אליו.


עידו: והדבר הכי טוב זה שסוף סוף יש לך מישהו לדבר איתו על הדברים שמעניינים אותך. לכמה מאתנו בתיכון היה קשה למצוא מישהו שיש לו את אותם תחומי עניין ופשוט כיף לדבר איתו? תנצלו את זה! תחזיקו חזק את החברים שלכם!



רוצים לשמוע עוד על יוגב ועידו? אתם מוזמנים לעקוב אחריהם באתר החברה ובלינקדאין!


חזרה לאסופת סיפורי הבוגרים


525 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול