top of page
  • תמונת הסופר/תlior samuel

נועם יעזור לכם להציל את העולם!


נועם מירון, מחזור י"א, הנדסת חשמל-פיסיקה, ת"א

עבור נועם, השירות הבטחוני היה הזדמנות מצוינת לתרום ולהגן על הארץ, אבל ישנם דברים אפילו יותר גדולים לעשות. בתור אקלימיסט בעולם ההיי-טק, המטרה של נועם היא לעזור לכל העולם ולמנף טכנולוגיה כדי לסייע לפרוייקטים סביבתיים. שאלתם פעם את עצמכם איך מנקים את האטמוספירה מגזי חממה? תוהים איך ידע בעיבוד תמונה יכול לקדם נטיעת יערות? ומי משלם על כל זה? מוזמנים להצטרף להסבר של נועם.



אז נועם, איך הגעת מתוכנית פסגות לעולם האימפקט הסביבתי?

אחרי שסיימתי את הלימודים במחזור י"א בת"א, הדבר שהכי רציתי היה לקבל תפקיד באלגוריתמיקה. מה שקרה בפועל זה שלמרות ההעדפה שלי שיבצו אותי במשרד הביטחון בענף אנטנות - הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

לפני כן לא ממש יכולתי לראות את זה, אבל העיסוק באנטנות והתפשטות קרינה היה מאוד hands on ואיפשר לי לקחת פרוייקטים מקצה לקצה.

יצא לי להתחיל בשרטוטים על הלוח ומודלים, שבהמשך הלחמתי וייצרתי להם אבטיפוס בעצמי שאת ביצועיו מדדתי בשטח, ולבסוף תכננתי את השתלבותו במערכת שלמה על כל הארכיטקטורה שלה.

לאחר 3 שנים בתפקיד עברתי לפיתוח אלגוריתמיקה של עיבוד תמונה. למדתי את הנושא מאפס יחד עם אחד מחברי מהמשרד והיתה חוויה כיפית ללמוד ולצמוח באופן עצמאי, ולפתח ענף שלם מכלום, שמאז גדל והתפצל למספר ענפים.

באמת שעשינו במשרד הביטחון הרבה דברים משוגעים (וכמובן שאסור לפרט עליהם אבל מי שמכיר את עולם התפקידים שלנו יכול לשער לעצמו), אבל זה ספציפית הרגיש כמו מדע בדיוני שסרטי ג׳יימס בונד לא מגרדים אפילו.


אחרי שירות הקבע הראשוני לקחתי חל״ת של 4.5 חודשים לטייל מסביב לעולם, ובשלב הזה נחשפתי יותר ויותר לנושא הסביבה והקיימות. הגעתי להבנה שאין לזה מספיק עשייה ומודעות בעולם למרות שהנושא הזה בוער ואתמול זה כבר מאוחר מדי. כחלק מעליית המודעות שלי לנושא עברתי לטבעונות, הצלת מזון, ואפילו פתחתי קומפוסטר שכונתי. בעיקר ניסיתי ללמוד הרבה ולאסוף סביבי עוד אנשים שגם להם הנושא הזה חשוב. בנוסף הייתי חלק מקבוצה של כ5 אנשים שהובילו סדרה ארוכה של פרויקטים בנושא ״ארגון ירוק״ (פרויקטים שהשפיעו על כל הארגון שלנו בתוך משרד הביטחון), ואפילו כיכבתי בסרטון הסברה בנושא.

בסופו של דבר הבנתי שהעיסוק שלי בנושא, גם אם הוא שעה פה-שעה שם תוך כדי העבודה נותן לי סיפוק מאוד גדול. הבנתי שהדבר שהכי נכון עבורי הוא לעסוק בנושא במשרה מלאה, ולתת את כל כולי לטובת הבעיה הזו, שהיא הבעיה הדחופה והחשובה ביותר של האנושות.

חשוב להבין שאחד הדברים שהשאירו אותי במשרד למשך 8 שנים היה הרצון שהעבודה תתיישר עם הערכים שלי, וזה מה שמוביל אותי לכל אורך הדרך.


אז לפני שנחזור לסיפור שלך ולמה אתה עושה, תוכל להציג לי רגע את העולם הזה של אימפקט סביבתי?

אם נתחיל בהתחלה, אימפקט סביבתי פירושו צמצום ההשפעה ההרסנית של האנושות על הסביבה. יש המון מה לעשות בכל תחומי החיים, כמו בניה, אנרגיה, פסולת ושימוש במרחב. כשעזבתי את המשרד לא היה לי משהו ספציפי ביד שרציתי להתעסק בו. יצאתי משם כדי לפנות לעצמי זמן לחקור וללמוד מה יש, מה חסר, ואיפה אני יכול להביא את היתרון היחסי שלי.

בהמשך ההסבר אני אתמקד בעולם התוכן שאליו הגעתי, שעוסק בלכידת פחמן דו חמצני.


פחמן דו חמצני הוא גז חממה - ככל שיש יותר ממנו, יותר מחום השמש נכלא באטמוספירה ומשפיע על האקלים בכדור הארץ. כדי למנוע מהאקלים להידרדר עד לרמה שבה לא נוכל לחיות כאן, ממשלות וחברות מנסות לצמצם את ההצטברות של הגז הזה ואחרים כמוהו.

חברות/תאגידיםֿ/ממשלות יוצאות בהצהרות שהן יגיעו לאיזון פחמני, אבל זה בלתי אפשרי להוריד את פליטות הפחמן ל0. אז מה עושים? במקביל להורדת הפליטות למינימום האפשרי, החברות הללו מאזנות את פליטת הפחמן הדו חמצני שנותרו (מהחשמל שנדרש כדי לתפעל אותן, מהמפעלים שלהן, מהפליטות של הספקים שלהם וכיוב') עם פרוייקטים שמקבעים פחמן דו חמצני מהאטמוספרה וכולאים אותו בקרקע בצורה בלתי מזיקה.


ישנם שני סוגים עיקריים של פתרונות לקיבוע פחמן, מה שנקרא לכידה ישירה - מכונות שבני אדם בונים ששואבות את האוויר מהסביבה ולוכדות את הפחמן הדו חמצני - ולכידה מבוססת טבע, לדוגמה על ידי נטיעת יערות או חקלאות מתחדשת שלוכדים פחמן דוחמצני כחלק מתהליך הפוטוסינתזה.

חברות שמתעסקות בלכידה ישירה מפרידות את הפחמן הדו חמצני לפחמן וחמצן, לוכדות את הפחמן ומשחררות את החמצן. מה שנוצר זה אלפי (או מיליוני) טונות של תוצרי לוואי פחמניים שאחר כך אוגרים לטווח ארוך. אם תוצר הלוואי טוב מספיק, אפשר למצוא לו שימושים חוזרים, אך ברוב הפעמים טומנים בקרקע, בים או באגמים.

מנגד, פתרונות מבוססי טבע - כמו נטיעת יער - הם יקרים ודורשים זמן רב למימוש, אבל הלכידה של הפחמן באמצעותם היא פשוט חלק ממהלך החיים התקין של כדוה"א.

לפתרונות מבוססי טבע יתרונות סביבתיים נוספים, כדוגמת יצירת מרחבי מחיה לבעלי חיים ולאנשים שחיים במרחב המיוער הזה.

המטרה שלי כאקלימיסט היא לתת לבעל קרקעות תמריץ כלכלי לעשות פרויקטים אקולוגיים בקרקע שלו, במקום דברים מזהמים. למשל אם אמזון תשלם לבעל קרקעות מיוערות כדי שלא יכרות את היער, או אפילו ינטע יער בקרקע שלו זה win-win.


אז אתה משכנע אנשים לנטוע יערות? איפה מתחבאת הטכנולוגיה?

הסיפור מתחיל להסתבך בגלל שלמדוד את כמות הפחמן שפרויקט מסוים לוכד זה בכלל לא קל. לדוגמה, במקרה של יערות, הדרך המסורתית היא ע״י מדידת הגודל של העצים ביער וסוגם, חישוב הביומסה שלהם ומתוכה הפחמן. המדידה מאומתת ע״י Validation/Verification Bodies (VBBs), שהם גוף שלישי שבוחן את הפרויקט על שלל מרכיביו, כולל מרכיבים חברתיים, כלכליים וסביבתיים. כדוגמה, ארגון בשם VERRA הוא הארגון המוביל בעולם בתחום ולידציה של פרויקטי ייעור. אבל כאן נכנס באזוורד שאנחנו מאוד אוהבים בפסגות: סקיילביליות.

למדוד את הגודל של כל העצים בכל היער זה פשוט לא סקיילבילי, ומצד שני להשליך מהמדידה שעשית למספר עצים בודדים על כל היער זה פשוט לא קרוב ללהיות מדויק.


מה אני עושה בכל זה? Albo-Climate - החברה שבה אני עובד - מנסה לתת פתרון יעיל יותר למדידת לכידת הפחמן של פרויקטים ע״י חישה מרחוק, כלומר ניתוח תמונות לויין בכלים של למידת מכונה. אנחנו משיגים מידע ממספר סנסורים לוויניים שונים, מהתכים אותו ומודדים על סמך זאת כמה פחמן דו חמצני נלכד בכל פיקסל של תמונת הלויין. זה מאפשר למדוד שטח עצום כמו כל מדינת קליפורניה בלחיצת כפתור. אלבו מייצרת מפות-חום שאומרות עבור כל פיקסל כמה פחמן דו חמצני נלכד מהאטמוספירה באותה נקודה.


כמובן שמאחורי הקלעים נכנס כאן המון ידע מעולם התוכן. יש המון סוגים של תמונות לוויין, החל מRGB, דרך תמונות SAR וכיוב' - מהקלטים השונים הללו אפשר למדוד הרבה סוגי מידע.

כדי לנתח את הקלט הזה צריכים לחשוב איך מתמודדים עם עננות, או עם עונת השנה שבה התמונה נלקחה - למשל שדה תירס נראה שונה מאוד בעונת הקציר ביחס לעונת השתילה.

אז חברת אלבו מתחזקת אוסף של מודלים שמכיר את כל המורכבויות הללו, ומאומן על סמך מחקרים אקדמיים ועל סמך מדידות של שותפי דרך אחרים.

מדידה מהותכת של כמות הפחמן הכלוא בקרקע - שטח שלמראית עין נראה הומוגני יכול להתנהג מאוד שונה.


מה שאתה מתאר נשמע כמו בעיה של עיבוד אותות. יש לזה גם פתרון אלגוריתמי?

אתה מתפרץ כאן לדלת פתוחה. למעשה קיימים לא מעט פתרונות אלגוריתמיים שלוקחים בחשבון את תכונות הקרקע, זני הצמחים בשטח וכיוב', אבל התשובות שהאלגוריתמים הללו מחזירים פשוט לא מדוייקות דיין. המטרה שלנו היא להנפיק את הכמות הנכונה של אשראי הפחמן. לא יותר מדי, כי אז כל דולר שמשקיעים נותן פחות ערך סביבתי, ולא פחות מדי, כדי לתת את התמריץ הנכון לבעלי הקרקעות והפרויקטורים. האלגוריתמים הקלאסיים מאוד מוכרים בתחום אבל הם משמשים כbaseline ולא יותר.

אחד האתגרים שמערכות קלאסיות מתקשות להתמודד איתם הוא שהפחמן בקרקע יכול להשתנות בצורה משמעותית על פני מרחקים קצרים יחסית. זה יכול להיות משהו שקשה מאוד להבחין בו באמצעים של חישה מרחוק, כי מה שקורה מעל הקרקע ומתחת לקרקע אלו 2 דברים שונים לחלוטין.

ראינו הרבה מקרים שבהם ניתחנו שדה שנראה הומוגני לחלוטין לעין האנושית, כאשר בכולו משתמשים באותה שיטת גידול, ובפועל מתחת לקרקע הייתה שונות משמעותית בכמות הפחמן. נכון להיום רק שיטות מבוססות AI הצליחו להוכיח יכולת הבחנה בשינויים כאלו.

בנוסף שיטות קלאסיות רבות דורשות איסוף נתונים רבים הרבה יותר, שזה גם יקר וגם לא סקיילבילי.


לכן הערך המוסף שלנו הוא לא רק המודל עצמו, אלא גם עצם העובדה שהקלט של המודל הוא בעיקרו תמונות לווין ולא נתונים שנאספים על ידי אנשים על הקרקע.


אוקיי, אז הבנתי את הצד הטכנולוגי אבל עדיין לא ברור לי כל השוק הזה. מה הופך שדה כלשהו לפרוייקט? ומה הופך פרוייקט אחד לטוב יותר מהאחר?

טוב ששאלת! הרי כל צמח לוכד פחמן במידה כלשהי. מה הופך פרוייקט סביבתי אחד לטוב יותר מהאחר? כדי לענות על השאלה הזו עוד דבר שאנחנו עוזרים בו הוא מדידת האפס של פרויקט, כלומר כמה פחמן האזור הזה היה לוכד אם לא היו עושים איתו שום דבר (Additionality).

כשמישהו רוצה למכור קרדיטי פחמן, הוא צריך להוכיח שהעבודה שהוא משקיע באמת מייצרת את לכידת הפחמן לפני תחילת הפרויקט, אנחנו מסייעים על ידי ניתוח האזורים שבסביבת הפרויקט שמעידים מה היה קורה בשטח הפרוייקט אם היו ממשיכים עם עסקים כרגיל. המדידה הזו לבדה אומרת שאתה לא יכול פשוט לקנות שדה בלי לעשות איתו כלום ולטעון שהוא פרוייקט לכידת פחמן. במידה ומדובר על שימור יערות, במהלך הפרויקט (לאורך שנים) אפשר לחזור על המדידות הסביבתיות ולראות האם כריתת היערות שמנענו בשטח שלנו פשוט דילגה לשטחים אחרים בסביבה, ואז בעצם לא עשינו כלום (Leakage).

בסופו של דבר המטרה היא להיות כמה שיותר שקופים, לא רוצים להעביר כסף מיד ליד על פרויקט שלא יצר אימפקט, רוצים להוכיח שבאמת יש תרומה לאורך זמן על הסביבה.


חשוב גם להפריד בין כמה פחמן נלכד בקרקע לעומת כמה נלכד בגוף של הצמחים. מה שנקרא above-ground biomass, לעומת soil-organic-carbon. אם מסתכלים על שדה חקלאי, יכול להיות שהפחמן נלכד בצמח אבל הצמח הזה נקצר ונאכל אחר כך, מה שמשחרר את הפחמן בחזרה לאוויר. לכן בפרוייקטים כאלה מודדים את הפחמן המקובע בקרקע לאורך עשרות שנים, ולא את הלכידה הרגעית בצמח.

כשמדובר ביער המצב שונה, פשוט כי ביער אנחנו יכולים לסמוך על זה שהצמח עצמו נשאר והפחמן שהוא מחזיק נחשב ״לכוד״.


אוקיי, חישה לויינית זה נשמע מגניב, אבל אני מרגיש שמרוב מדידות עצים אני לא רואה את היער. עכשיו כשהבנו את הטכנולוגיה תוכל לתאר לי את התהליך השלם?

אז מההתחלה: קרדיט פחמן הוא טון אחד של פחמן דו חמצני, שאתה כתאגיד גדול יכול לקנות על מנת לאזן פליטות באותה כמות (קיזוז פחמני).

נעבור על כל התהליך ומי השחקנים בו:

  • בעל הקרקעות - מחזיק בקרקע מיוערת/חקלאית.

  • Project developer - מציעים כדוגמה לחקלאי לעבור לשיטות של חקלאות מתחדשת ובתמורה הוא יקבל קרדיטי פחמן. (תהליך עם עלות ראשונית גבוהה אבל בטווח הארוך צפוי שגם התנובה של השדה תגדל). אותו אדם כותב דו״ח מפורט לולידטור בבקשה לאשר את כמות הקרדיטים שהפרויקט צפוי להקנות.

  • הולידטור, כאמור, אחראי להקצות את הקרדיטים, והיא מסוגלת לאמת הערכות לקליטת הפחמן של פרוייקט אבל לא מתפקידה לייצר אותן. חובת ההוכחה כאן היא על מנהל הפרויקט.

  • כדי שהולידטור יספק את הקרדיטים צריכים לספק לו מדידות, ואת המדידות הללו מספקת אלבו. היא למעשה עוזרת לפרויקטור הסביבתי להגיש את הנתונים הנדרשים לאישור הפרוייקט.

  • וכדי להפוך את כל זה לכסף - בסוף התאגיד הגדול שלנו רוצה להשקיע בפרוייקטי טבע ״איכותיים״ לפי סט הערכים שלו, למשל להשקיע דווקא באזורים חקלאיים במרכז ארה״ב, או דווקא ביערות גשם. לפי זה הוא בוחר בפרוייקט של בעל הקרקע החקלאית שלנו, ומשלם לו כסף עבור כל קרדיט פחמן שהולידטור טוען שהוא מייצר.


ורק כדי להרחיב את היריעה, יש גם פרוייקטים אחרים לגמרי שאנחנו מתעסקים בהם באלבו.

למשל אנחנו עובדים עם ה World Wildlife Foundation במטרה לזהות אזורים מועדים להצפה ולעזור לחקור הרעלה של דגים בסביבת אותם אזורים.


היה לנו עוד פרוייקט עם AXA, שהיא אולי חברת הביטוח הכי גדולה באירופה ומבטחת שטחים טבעיים. אנחנו עוזרים להם לגלות בזמן אמת אזורים שניזוקו מסערות.


מה החזון שלך לתחום הזה של אימפקט סביבתי לזמן הקרוב?

אנחנו מצפים להיות אחראים באופן ישיר לקיבוע פחמן בסדרי גודל של מיליוני דונמים, לעזור לאנשים פרטיים לצלוח את התהליך הזה בקלות ובכך להגדיל בצורה משמעותית את כמות הפרוייקטים שמצליחים לצאת לדרך.

החזון הוא לייצר גדילה אקספוננציאלית של פתרונות מבוססי טבע בעולם. הטבע שלנו הולך ונעלם, התעשיות מזהמות ללא גבולות ורק תמריץ כלכלי יכול לשנות את המשוואה הזו. צריך להשקיע מיליארדי דולרים כמה שיותר מהר בשיקום ושיפור המערכות האקולוגיות בכדור שלנו, ואלבו נותנת פתרון לצוואר הבקבוק המרכזי בתחום, על ידי מדידה זולה ואפקטיבית של פרויקטים כאלו.

מעולם לא חשבתי ששדות חקלאיים יכללו כל כך הרבה גיאומטריה...
בינינו, מי לא היה רוצה שדה חקלאי קורן ושמח שכזה?

איך אתה מאזן חיי משפחה ועבודה?

אולי זה זמן טוב לציין שאשתי ואני עובדים ביחד באלבו. הכרנו כבר במהלך חילופי סטודנטים בתואר הראשון, ובזמן שאני עוד שירתתי היא הצטרפה להקמת החברה. זה קצת מלחיץ ששנינו עובדים באותו מקום - ועוד סטארט אפ כל כך קטן - אבל זה לא שהצטרפתי רק בגללה אלא המנכ"ל של אלבו דיבר איתי מיוזמתו וביקש ממני להצטרף.

ולגבי איזון הזמנים שלנו? יש על מה לעבוד. בכל יום קורים דברים מאוד מעניינים בעולם התוכן שלנו, ולא נדיר שנמצא את עצמו בבית בסוף יום העבודה - עדיין מדברים על מה שנשתנה בעולם הקיימות בזמן האחרון.

סטארט אפ קטן זה כמו רכבת הרים. זו אימרה ידועה אבל עד שאתה לא שם אתה לא באמת מרגיש את זה. כל יום קורים הרבה דברים משמעותיים, וצריך פשוט מיומנות של להתנתק, לטייל, ולהנות לרגע מהטבע היפיפה הזה שלאורך כל שאר השבוע נלחמנו עליו.


מה התובנות שמלוות אותך מהתוכנית?

תתמידו במה שחשוב לכם ואל תוותרו. אני זוכר שבניהול הסיכונים בתחילת הפרוייקט שלי כאלגוריתמאי במשרד הביטחון הגדרנו איזה סיכון נישתי בהסתברות נמוכה אבל בהשפעה גבוהה - וכמובן שהוא התממש.

זה היה סיכון אלגוריתמי שהפך את כל המערכת שלנו ללא שמישה לחלוטין, אפילו גרוע משציפינו.

אני מילולית ישבתי על זה לילות כימים ותלשתי שערות במטרה להציל את הפרוייקט מגריטה, ובסוף מצאתי פתרון אלגוריתמי טהור שהצליח לפתור את הבעיה ללא פגיעה משמעותית בביצועים. אני רואה את זה כאחד הדברים האלגוריתמיים הכי יפים שעשיתי, ואם זה לא היה סודי וודאי הייתי כותב על זה מאמר או שניים.

אבל שוב, עד שזה הגיע עברו הרבה מאוד ימים שבהם חשבתי לוותר.


ומה המסר לדורות הבאים?

בסוף אם לא נדאג לעולם, אז העולם לא ידאג לנו. אנחנו חייבים להיות כאן ביחד. לכולנו יש השפעה על הכדור שאנחנו חיים עליו - בין אם היא חיובית או שלילית - וזה בפירוש חשוב לדאוג לעצמך להיות בריא ושמח, אבל מעבר לזה גם לדאוג לעולם שאתה חי בו.


יש המון עשיה בתחום האקלים. זה תחום שגדל ממש מהר בכל העולם וגם בארץ. אני רואה הרבה אנשים מוכשרים שרוצים לעשות טוב ומחפשים להכנס לתחום הזה, וזה מחמם את הלב. יש לא מעט סטארטאפים בתחום, וכל אחד יכול להכנס לתחום שהוא מרגיש יותר מחובר אליו. עולם האקלים-טק הוא מיוחד בכך שיש שותפות גדולה בין סטארטאפים שונים, והרבה עזרה הדדית אמיתית. זה מגיע מהעובדה שמדובר בקבוצה של אנשים שבסופו של דבר יש לכולם אינטרס משותף - לעשות טוב לעולם הזה. בואו תהיו חלק מזה. זה טוב לכולם.



אם אתם רוצים לשמוע עוד על מעלליו של נועם, אתם מוזמנים לאתר של אלבו או לעקוב אחריו בלינקדאין.


456 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page